השפעת היוונית על השפה העברית

בין אתונה לירושלים

שורשיה של תרבות המערב בימינו טמונים עמוק עמוק בחידושים שיצרה תרבות יוון העתיקה. פרט לתרבות היהודית, אף תרבות מהעולם הקדום לא שרדה עד היום, חוץ מהתרבות היוונית. היא הצליחה לשמֵר את עצמה ולעבור אל ארצות האימפריה הרומית, ובימי הביניים היא הגיעה אל המוסלמים שבספרד ב"תור הזהב" (וגם ליהודים – השְווה הרמב"ם לאריסטו), ולאחר שהמוסלמים והיהודים תרגמו את תורת יוון ועיכלו אותה, היא עברה לאנשי הרנסנס, ומשם אל העולם המערבי בעידן החדש.

ישנו משפט של הורטיוס האומר: "יוון הכבושה כבשה את כובשיה"; לאמור, אף שיוון נכבשה ע"י רומי היא כבשה את הרומים, והם חיקו אותה ונטמעו בה, וכל תרבותם החל מאותיות הא'-ב', עבוֹר לשימוש במטבעות במקום מטילי זהב וכלה במושגים ובמוסדות כמו: דמוקרטיה, בחירות ומועצת זקנים, תיאטרון, משחקים אולימפיים, בתי ספר כמו הגימנאסיום, ספריה ציבורית ומכוני תרגום, פילוסופיה, שירה ומדע, אסטרונומיה, מתמטיקה וארכיטקטורה וכל ענפי האמנות למיניהם, כולל תרבות שתיית היין – כל אלה ועוד יסודם בתרבות יוון העתיקה.

הלניזם מהו?

הלניזם הינו שם כללי לתרבות יוון מימי אלכסנדר מוקדון (מהמאה הרביעית לפנה"ס). התרבות ההלניסטית הינה מיזוג בין תרבויות יוון והמזרח. בתוך האימפריה שהקים אלכסנדר מוקדון התקיימו עמים רבים ולהם תרבויות שונות. אלכסנדר ביקש למזג את תרבות המערב עם המזרח וליצור תרבות אוניברסלית שתהיה מבוססת על היסודות היווניים. זוהי תרבות הלניסטית שהיא בעצם 'שוק חופשי' של רעיונות ואופנות, וכל דיכפין ייתי ויבחר.

היוונים קראו לאדמתם הלאס (ארץ השמש) ולעצמם הלנים, ואחת מיסודותיה של התרבות היתה הפוליס היוונית, עיר רב תרבותית תחת שלטון יווני. אלכסנדר הקים ערים הלניסטיות כדי להביא למיזוג של התרבויות שהיו תחת שליטתו. חכמי יון הצהירו: "להיות יווני אין זה עוד עניין של מוצא, אלא של נטייה, ומי ששותף לחינוך שלנו ראוי להיקרא יווני". גם היוונים מצידם התבוללו בין בני המזרח, עד כי אלכסנדר מוקדון וחייליו נישאו לנשים פרסיות ואימצו כמה מנהגים פרסיים, דבר המעיד על תהליך עמוק של התמזגות בעקבות כיבוש המזרח בידי יוון.

תרגום השבעים

שנִים אחרי אלכסנדר יזם המלך הנאור, תלמי השני, פילדלפוס, את תרגום התנ"ך ליוונית ("תרגום השבעים") למען הספרייה המפורסמת שהקים באלכסנדריה; שם רצה לאסוף ולשמור את כל אוצרות הרוח של כל העמים, במקורם היווני או בתרגום יווני כדי להעמידם לרשות בני התרבויות השונות. אך היוונים כמעט שלא קראו את התנ"ך, והם הפכו את המקרא לעוד ספר בספרייה, ורצו להפוך את עם ישראל לעוד עדה בתוך כל עדות ההלניזם, והתייחסו אל התורה רק כחכמה וכסיפורי היסטוריה, וביקשו למחוק את המצוות, כשהדיבור וההתגלות הא-לוהית אינם חשובים כלל, ועם ישראל הוא לא עם סגולה.

הפילוסופיה היוונית מכירה רק את הכלל ולא את הפרט, אצלם הכול מרגישים כמו בבית עִם "שפה אחת ודברים אחדים" – ולא פלא הוא ששתי האומות נפגשו בשדה הקרב.

המתיוונים

'מתיוון' הוא כינוי ליהודי הממיר את תרבותו לתרבות ההלניסטית דתה, לשונה ומנהגיה. ברבות השנים ניתן להבחין במספר סימנים המעידים על תהליך התייוונות והתבוללות: הלשונות העברית והארמית הוחלפו ליוונית, התורה תורגמה ליוונית, ספרות יהודית נכתבה ביוונית, מנהגים יוונים אומצו, וחלה הטמעה תרבותית כוללת: שמות פרטיים כמו: אלכסנדר, אריסטובולוס, הורקנוס, מתיאס, והיו לא מעט תנאים שנשאו שם יווני, כגון: אנטיגנוס איש סוכו, אליעזר בן הורקנוס, רבי טרפון ורבי פפיס;

מתוך רצון להידמות ליוונים באורח חייהם, פיתחו המתיוונים את החוש האסתטי ואת תרבות הגוף והספורט, למדו את הפילוסופיה היוונית והתנצחו בחכמת היהדות, זנחו את העברית ואת המצוות שבין אדם לחברו. גם בתחום התרבות החומרית חל שינוי והחלו לצייר תמונות על קירות בתי הכנסת ואף הכניסו לשם פסלים. ההתייוונות הייתה רווחת בעיקר בקרב השכבות העירוניות, המבוססות, בעוד שהמתנגדים לרוח ההלנית כללו את ההנהגה הרוחנית-דתית המכונים פרושים - אלו הם הסופרים שפירשו את התורה, החסידים שהקפידו על מילוי מצוותיה, וכן פשוטי העם העניים שלא היה להם קשר עם היוונים;

ולא פלא הוא שהמרד ביוונים החל דווקא בכפר, במודיעין, ואחת הסיבות לפריצתו היה המתח הפנימי בין המתייוונים לשומרי המסורת.