פרשת תולדות - רבקה ויצחק - דמויות הפוכות משלימות

א. רבקה מתעסקת בעגלי מרבק

הפירוש המקובל של השם "רבקה" הוא 'עֶגְלָה', בדומה לצירוף "עֵגֶל-מַרְבֵּק": "וְלָאִשָּׁה עֵגֶל-מַרְבֵּק בַּבַּיִת וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ" (שמואל א' כ"ח כ"ד). 'רב"ק' משמעו קשירה וחיבור, והעגלים הקשורים ברפת לשם פיטום נקראים עגלי מרבק. ובתלמוד דיר העגלים נקרא 'רְבֵקָה'.

אם כן, כאשר נולדה רבקה קרא לה אביה על שם מלאכתה העתידית, לאמור, היא תתעסק ב'רְבֵקה', בפיטום עגלי מרבק (כשם שרחל תתעסק עם הרחלים, הכבשים; ולאה פירושה באכדית פרה, לאמור: היא תתעסק עם הפָרות). שרש קרוב נמצא בערבית - 'רפק'  (ב' ו-פ' מתחלפות כמו: נשב/נשף, בצלים/פצלים, נובל/נופל), שפירושו להתחבר ולהתקשר. שרש 'רפק' נמצא פעם אחת בתנ"ך, בשיה"ש ח' ה': "מִתְרַפֶּקֶת עַל-דּוֹדָהּ"; ומפרש ר' אברהם אבן עזרא: "מתרפקת, מתחברת, וכן בלשון ישמעאל", והוא מתכוון למלה רַפיק=חבר. ומהארמית שאלנו את המילה 'מרפק' המחברת את הזרוע ליד.

ב. תכונת החסד

רבקה היא דמות דומיננטית, חרוצה, מכבדת אורחים ובעלת נימוס, והקב"ה זימן אותה לביתו של אברהם אבינו, איש החסד, כדי שבD.N.A- של השושלת האברהמית ייטבעו התכונות של החסד, אהבת הזולת, עזרה הדדית, כיבוד אורחים, פתיחות לזר ולאחר, ביחד עם אישיות עצמאית וחזקה בעלת תכונות נבואיות היודעת להשיג את שלה גם כשהיא נכנסת להרפתקה הנראית מסוכנת ובלתי פתירה. כאשר נשאלת רבקה: "וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה"( כ"ד נ"ח), היא מסכימה ללא היסוס, וזה מייחד אותה עם התכונות של אברהם - תשובתה הקצרה "אֵלֵךְ" מזכירה את צו ה' לאברהם: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" (י"ב א'). גם אברהם וגם רבקה נעקרים מהמשפחה ללכת אל הבלתי נודע, ודווקא שם ב"נֵכר" הם מתגדלים כדי להוות שורש האומה.

ומעניין לציין ששניהם מקבלים ברכה בלשון כמעט זהה: אברהם מהמלאך בסוף העקדה: "כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו"(כ"ב י"ז), ורבקה מתברכת לפני עזיבתה את משפחתה: "וַיְבָרְכוּ אֶת-רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו"(כ"ד ס'). הרב מ"צ נריה זצ"ל מציין שאת תכונת החסד היא רכשה ממנקתה דבורה, ודבורה הייתה הפדגוגית שלה (עפ"י תרגום יונתן בן עוזיאל למילה 'מנקתה' - כ"ד י"ט).

ג. גדולתה של רבקה

המדרש מציין את גדולתה של רבקה שאין כדוגמתה בכל האימהות והנביאות: "מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אישה אלא עם אותה הצדקת" (בראשית רבא - ס"ג ח'). מעשיה של רבקה מגלים לא רק את מידת החסד שלה אלא אף את מידת פעלתנותה הן במפגש שלה עם אליעזר והן במסגרת משפחת אברהם. יצחק, הנראה פסיבי, נותן לרבקה לנהל את ענייני המשפחה, והיא הופכת אט אט לדמות הקובעת בכל עניין מרכזי וחשוב – היא מכריעה בדבר זהותו של הבן שימשיך את שושלת אברהם, ובעקיפין היא היא שמציעה 'להבריח' את יעקב אל משפחתה.

בעצם לאורך כל הפרשה אין דו שיח ביניהם, בדומה לשיח ולריב הנמצא בין אברהם לשרה ובין יעקב ורחל, פרט לשיחה קצרה אחת ביניהם - ברגע שבו היא מבקשת לשלוח את יעקב אל משפחתה כדי למצוא לו כלה: "קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת". (כ"ז מ"ו)

ד. השפעת סיפור העקידה

סיבה לחוסר התקשורת בין רבקה ליצחק הוא סיפור העקידה. בסוף העקידה חוזר אברהם אל נעריו, אך יצחק נעלם. היכן הוא? יש המציעים שיצחק הלך להתבודד ולהתבונן אל נפשו לאחר הטראומה של העקדה שחווה, ויש אומרים שהלך אל "בְּאֵר לַחַי רֹאִי" כדי להתחבר שנית עם הגר וישמעאל אחיו. והקב"ה סיבב שיצחק חזר מהבאר, כשהוא מתבודד בשיחו לפני ה', ובאותה עת ראה את שיירת הגמלים עם רבקה.

וכותב הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר': "בעודו עומד ומתפלל, והיה אז כמלאך אלוהים נורא מאוד.. על כן נבעתה מאוד: "וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל" - מרוב פחד ואימה, ומאז והלאה נקבע בלבה פחד". אם כן, פגישה זו השפיעה על מערכת היחסים בין הגבר "פחד יצחק", אפוף ההילה הקדושה לרבקה, הנערה הקטנה, "אשת החסד". ולמרות "וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (כ"ד ס"ז), נפער חלל בין בני הזוג, כל אחד אוהב בן אחר, והם אינם משתפים זא"ז במחשבותיהם ובתכניותיהם; ומתוך פחד מפני יצחק "איש הגבורה" היא נאלצת לפעול מאחורי גבו עד כדי רמאות, כשהיא יודעת שהיא תשלם על כך ביוקר: "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי" – היא נפרדת מבנה האהוב, ואינה זוכה לראות בחתונתו, אינה מתרועעת עם נכדיה, ואפילו מותה וקבורתה אינם מוזכרים. ולמרות שהיא אישה חזקה, החלטית בדעותיה ודומיננטית, היא יודעת שהיא חיה בחברה שהגברים שולטים בה, והם בעלי הסמכות להכריע, ולכן היא נאלצת לפעול בערמה כדי שהגדול הוא שיעבוד את הצעיר. ומצד שני, יצחק חייב על ידו אשת חסד כמו אביו, כי הוא איש הגבורה, כדי שמהסינתזה הזאת יצא בעתיד איש התפארת והאמת – יעקב שיבנה את בית ישראל.