מילים מצריות בתורה

בשבועות אלו אנו קוראים את קורות בני ישראל במצרים. אמנם משפחת יעקב שמרה על שפתם העברית, אך נראה שמילים מצריות חדרו אל התורה, והיא מתארת בפרוטרוט מנהגים רבים השאובים מהווי החיים של מצרים , כגון הטקסים בחצר המלך, יום ההולדת של המלך, הפקידים הממונים על בית הסוהר, חלומות ופתרונם, התייעצות עם החרטומים, תיאור מינויו של יוסף, הניחוש בגביע, החניטה ושבעים ימי הבכי, אדמת הכוהנים שהייתה פטורה ממיסי המלך, מרכבות הסוסים של המלך ; והוסף את שמות המקומות כמו פיתום ורעמסס, פי החירות, און ועוד (הדברים הנ"ל מעידים בעליל על שהייתם ויציאתם של בני ישראל ממצרים).

חוקרי השפה המצרית ותרבותה, המכונים אגיפטולוגים (מאותה מילה הגיפסי=הצועני) מזהים הרבה מילים מצריות בתוך פרשיות בראשית ושמות.

צפנת ואסנת

נתחיל עם השם שהעניק פרעה ליוסף 'צָפְנַת פַּעְנֵחַ', ומשמעו מכלכל הארץ ונותן חיים, מושיע העולם תואר המתאים למי שהציל את העולם מרעב; אף שיש המפרשים את השם עפ"י הארמית 'מפענח צפונות'.

ראוי לציין שהשם צפנת דומה לשמות נכריים כמו אחֻזַת (בר' כ"ו כ"ו), גלית ואסנת (קרא (ASNAT – אשתו המצרייה של יוסף; וחוקרים סבורים שמקור שמה הוא מהאלה נת, שנחשבה לאלת הדלתא המערבית. חז"ל מזהים אותה כבִתהּ של דינה שנולדה בעקבות האונס; "ולפי שגרשה יעקב מביתו והושיבה בתוך סנה אחד נקראת אסנת".

אברך

"וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ" (בראשית מ"א, מ"ג), ידוע הדרש: אב-רך – אב בחכמה ורך בשנים; ור' יוסי בן דורמוסקית אומר: "אין אברך אלא לברכיים.. שהיו הכל נכנסים ויוצאים מתחת ידו"; ובדומה לכך מפרש ר' אברהם אבן עזרא 'אַבְרֵךְ' משמעו 'אֶכְרַע ברך' – ומי שראה את מרכבת יוסף היה כורע ברך.

יוסף אומר: "וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מ"ה ח') . הוראה זו של "מלך" נמצאת בגמרא, שבה מספרים על הורדוס שקיבל אגרת מרומא, וכתוב בה הביטוי: "לא ריכא ולא בן ריכא"(בבא בתרא ד ע"א), כלומר "לא מלך ולא בן מלך". וזוהי בעצם המילה הרומית rex שפירושה מלך, והיא מבוטאת בגרמנים 'רייך' שמשמעה ממלכה, וממנה המילים מוֹנַרְכְיָה, כשראש המדינה מכונה מונַרְך, וכן הרַייכְסְטַאג - המבנה בברלין שבו יושב הפרלמנט הגרמני, בונדסטאג.

גומא

"וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא" (שמות ב' ג') - גומא הוא צמח הפפירוס שממנו עשו כלים השטים על פני המים, והיא מבוססת על המילה המצרית "כמית", ואלה הרואים בה מילה עברית גוזרים אותה מהפועל "הגמיאיני" – וצמח הגומא נקרא כך על שום שהוא גומע מים.

פרעה

'פרעה' פירושו הבית הגדול, פרעה המלך לפי תפיסת המצרים הוא אל שקבע את משכנו בקרב בני האדם, ולו שייכת כל ארץ מצרים (כדברי הגאווה שלו: "אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי", יחז' כ"ט ג'). המלך הוא צאצא של אל השמש רע.

פיתום ורעמסס

'רעמסס' פירושו: האל רע הולידו, ו'פיתום' פירושו: בית האל אתום.

פוטיפר

פוטי פרע (בראשית מ"א מ"ה) ובצורתו המקוצרת, פוטיפר, משמעו "מי שניתַן על ידי רע (אל השמש)".

שפרה

ויש אומרים שאף השם 'שפרה' (אחת המיילדות, שמות א', ט"ו), ממשפחת האלים באשר יש בו המרכיב 'פרי'. וידועה דרשת חז"ל ששפרה ע"ש שהיא משפרת את הוולד, והוא כינוי ליוכבד.

טנא ואחו

ויש אף אלה המוסיפים לרשימת המלים המצריות גם מילים כמו טנא (במצרית 'סל פירות'), מִשְאָרות ("מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל-שִׁכְמָם", שמות י''ב, ל''ד, ובמצרית כלי לקמח וללחם), אָחו ("וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ", בראשית מ"א, ב' - ובמצרית היא מורה על קרקעות המוצפות בכל שנה ע"י הנילוס, ומכאן למרעה בכלל).

משה

לפחות עשרה שמות שונים ניתנו למשה, אלה הטוענים שמשה הוא שם מצרי במשמע בן, בן היאור, מחזקים טענתם עי" הפסוק: "וַיְהִי-לָהּ לְבֵן", בן= mose במצרית, (וכך כותב ר' אברהם אבן עזרא: "שֵם משה, מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש. ושמו בלשון מצרים היה מוניום). ובאשר להמשך הפסוק "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהו" – יוכבד אמו קראה לו משה בעברית מפאת הצליל הדומה במצרית, אך "וַתֹּאמֶר" חוזר אל בת פרעה האומרת לאמא יוכבד: יפה קראת את שמו משה, "כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהו".