אסתר משקפת את סיפורי יוסף

 

בין סיפורי יוסף לאסתר, ישנו דמיון בולט בין סיפורי יוסף לבין מגילת אסתר. הדמיון מתבטא הן בהקבלות לשוניות והן בעלילה המשותפת לשני הסיפורים.

עליה לגדולה

בשני הסיפורים עולים אישים מישראל לגדולה בממלכה זרה שמחוץ לישראל: יוסף במצרים, אסתר ומרדכי בפרס; וכשהם מגיעים לדרגת משנה למלך הם מושיעים את עמם מצרה (מרעב ומשמד), ובאותו זמן הם מצילים את המלכים (פרעה מרעב ואחשורוש מרצח).

בשני הסיפורים מגיעים הגיבורים היהודיים לגדולה רק לאחר שירדו לתהום, סבלו ממצוקות ובוז, רעב ועינויים ומעל לכל עמדו בנסיונות קשים: יוסף בגילוי עריות – "וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ" (בר' ל"ט י'), ומרדכי בעבודה זרה – "וַיְהִי בְּאָמְרָם {כְּאָמְרָם} אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם" (אס' ג' ד'); ושני הפסוקים כתובים כמעט בלשון זהה. ומאידך גיסא, הם עולים לגדולה בזכות יופיים וחכמתם.

קבלת שם מהמלך

שניהם מקבלים שם 'לועזי' כאות הוקרה מאת המלך: יוסף מכונה – צפנת פענח – ובמצרית פירושו: מכלכל הארץ ונותן חיים; והדסה מקבלת מהמלך את השם 'אסתר' – כרומז לה: את לי ככוכב שמים (ומכאן – star, אסטרולוגיה, שטרלינג - מטבע עגול בצורת כוכב, מר שטרן=כוכבי, סטלה/סטרלה=כוכבה).

שנה וחלומות

בשני הסיפורים ישנם שֵנה וחלומות שבסופם נפתרים חלומות ונזכרים בנשכחות, תלייה של ראשי משרתים, אוכל ומשתאות שבסופם מתגלָה הזהות האמיתית של הגיבור הראשי בהשתתפות שלושה צדדים – יוסף, המצרים והאחים; אסתר, המלך והמן, ומעל לכל ישנה יד ההשגחה העליונה, אם גלויה ואם נסתרת, והיא המכוונת את העלילה שמגיעה לסופה הטוב.

בשני הסיפורים מתוארת עלייתם לגדולה באריכות ובלשון דומה; אצל יוסף המגיע לדרגת משנה למלך (בר' מ"א מ"ב-מ"ג): "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם" , ודומה לו גדולת מרדכי (אס' ו' ט'): "וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ", וכן ח' ב': "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן".

דמייון בפסוקים

בנוסף ישנם חלקי פסוקים וביטויים החוזרים בשתי העלילות:

א. פעולותיו של יוסף לקראת שנות הרעב (בר' מ"א ל"ד-ל"ז) דומות לתיאור הכנת הנשים לקראת בחירת המלכה (אס' ב' ג'-ד'): "וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וְנָתוֹן תַּמְרוּקֵיהֶן: וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ כֵּן"; ואצל יוסף: "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע: וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ: וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו".

ב. גם מעשי ההקרבה של הגיבורים נאמרים באותה לשון: א. "וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי" (בר' מ"ג י"ד), לעומת: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אס' ד' ט"ז). ג. "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי" (בר' מ"ד ל"ד), לעומת: "כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי" (אס' ח' ו'). ד. "כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים" (בר' נ' ג'), לעומת: "כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן " (אס' ב' י"ב).

במדרש אסתר רבה ז' ח' נאמר: 'בניה של רחל נִסן (=נסיונן) שוֶה וגדולתן שוָה'; לומר לך, שאצבע הא-להים הנעלמה פעלה וכיוונה את מהלכיהם של יוסף, אסתר ומרדכי ('איש ימיני' – מבנימין) בהיותם מצאצאי רחל אמנו, שאף היא ראתה עליות ומורדות; ועוד, כי יוסף ואסתר – נכפתה עליהם ירידה לספֵירה של חצר מלך אלילי דווקא, וזאת כדי לקדש שֵם שמים בשתי האימפריות הגדולות של העולם העתיק, מחד גיסא; ומאידך גיסא, להוות מודל לחיקוי ומקור ללמידה של צאצאיהם בגלות, כאשר יתפסו עמדות של שרים ויועצים בחצרות מלכי הגויים; כפי שמציינים זאת הן יוסף והן מרדכי – יוסף לאחיו: "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי הא-להים" (בר' מ"ה ח'), ועוד: "ואתם חשבתם עלי רעה א-להים חשבהּ לטובה" (נ' כ'), ומרדכי לאסתר: "רֶוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר... ומי יודע אם לעת כזאת הגעַת למלכות" (אס' ד' י"ד).